סרטו השני של מוריס פיאלה (השוטר והפרוצה, לחיי אהבותינו) יצא לו היישר מהקישקעס (למעשה, מרומן בעל אספקטים אוטוביוגרפיים שכתב בעצמו). מערכת יחסים של ז'אן הקולנוען וקתרין הפקידה לא יכולה להגיע לשום מקום חיובי. הם יודעים זאת היטב, אבל מתקשים להודות בעובדה. הוא עדיין נשוי לפרנסואז נישואין כושלים, אבל לא מוכן לעזוב אותה. קתרין מתוסכלת והעימותים ביניהם מגיעים לכדי אלימות פיזית של ממש. דיאגנוזה קולנועית למחלה זוגית – כרוניקה אנטי-נרטיבית של כישלון.