הצד האחר של הרוח
The Other Side of the Wind
אחד הפרוייקטים המסקרנים והמורכבים של שנת 2018. סרט שצילומיו החלו בשנות ה-70 ועריכתו הושלמה כמעט יובל אחר כך הודות לנטפליקס ולבמאי פיטר בוגדנוביץ' ("הצגת הקולנוע האחרונה").
הסרט מספר על במאי (בגילומו של ג'ון יוסטון) שמקרין לאנשי תעשיית הקולנוע גרסה לא גמורה של סרטו האחרון, בניסיון לגייס כסף מהם כדי להשלים אותו. הסצינות האלה מצולמות בסגנון דוקומנטרי כשוולס מבקש משחקניו לאלתר את הדיאלוגים. שש שנים הוא צילם את הסצינות האלה, אוגר עוד ועוד חומרי גלם, מביא עוד ועוד אנשי קולנוע – מהנרי יאגלום, דרך דניס הופר ועד קלוד שברול – כדי לגלם את עצמם.
ביצירה שהיא מופת של חוסר משמעת ושליטה, ולס מרסס לכל עבר וסוגר חשבון עם הוליווד. סביב גיבור הסרט, אלטר–אגו מובהק של ולס עצמו – מסתובבים רק אנשים שמפריעים לו להגשים את חזונו. בדיעבד, היצירה הזאת הפכה לנבואה שהגשימה את עצמה באופן מצמרר. ולס צילם עוד ועוד חומרי גלם שנמשכו שנים נוספות, וככל שהוא הבין לאן המגלומניה שלו הולכת כך הוא שילב את זה לתוך הסרט שבעצם הפך לתיעוד של קריסתו – השחקן שעוזב באמצע הצילומים, החברים שמפנים את הגב, העמיתים שבוגדים. הכל קורה בחיים ואז הופך לחלק מהסרט עצמו, שהצילום שלו הופך חשוב יותר מהשלמתו.
לתוך סיפור המסגרת הזה, של ההקרנה האחרונה שתהפוך גם ליום האחרון בחייו של הבמאי, עורך ולס סצינות מתוך הסרט–שבתוך–הסרט (שנקרא גם הוא "הצד האחר של הרוח"). כאן הסגנון הקולנועי שונה לחלוטין, בצבעוניות מזהרת ובעבודת מצלמה מרשימה, יוצר ולס סרט אקספרסיבי אירוטי נטול דיאלוגים, שנראה כמו הומאז' לסרטים של אנטוניוני, ויסקונטי וברטולוצ'י. לא ברור אם זה הומאז' או פארודיה, אבל אלה הרגעים הכי וירטואוזיים של הסרט ומציגים את ולס כמאסטר של קומפיזיציה ותאורה.
הסרט מספר על במאי (בגילומו של ג'ון יוסטון) שמקרין לאנשי תעשיית הקולנוע גרסה לא גמורה של סרטו האחרון, בניסיון לגייס כסף מהם כדי להשלים אותו. הסצינות האלה מצולמות בסגנון דוקומנטרי כשוולס מבקש משחקניו לאלתר את הדיאלוגים. שש שנים הוא צילם את הסצינות האלה, אוגר עוד ועוד חומרי גלם, מביא עוד ועוד אנשי קולנוע – מהנרי יאגלום, דרך דניס הופר ועד קלוד שברול – כדי לגלם את עצמם.
ביצירה שהיא מופת של חוסר משמעת ושליטה, ולס מרסס לכל עבר וסוגר חשבון עם הוליווד. סביב גיבור הסרט, אלטר–אגו מובהק של ולס עצמו – מסתובבים רק אנשים שמפריעים לו להגשים את חזונו. בדיעבד, היצירה הזאת הפכה לנבואה שהגשימה את עצמה באופן מצמרר. ולס צילם עוד ועוד חומרי גלם שנמשכו שנים נוספות, וככל שהוא הבין לאן המגלומניה שלו הולכת כך הוא שילב את זה לתוך הסרט שבעצם הפך לתיעוד של קריסתו – השחקן שעוזב באמצע הצילומים, החברים שמפנים את הגב, העמיתים שבוגדים. הכל קורה בחיים ואז הופך לחלק מהסרט עצמו, שהצילום שלו הופך חשוב יותר מהשלמתו.
לתוך סיפור המסגרת הזה, של ההקרנה האחרונה שתהפוך גם ליום האחרון בחייו של הבמאי, עורך ולס סצינות מתוך הסרט–שבתוך–הסרט (שנקרא גם הוא "הצד האחר של הרוח"). כאן הסגנון הקולנועי שונה לחלוטין, בצבעוניות מזהרת ובעבודת מצלמה מרשימה, יוצר ולס סרט אקספרסיבי אירוטי נטול דיאלוגים, שנראה כמו הומאז' לסרטים של אנטוניוני, ויסקונטי וברטולוצ'י. לא ברור אם זה הומאז' או פארודיה, אבל אלה הרגעים הכי וירטואוזיים של הסרט ומציגים את ולס כמאסטר של קומפיזיציה ותאורה.
אורך סרט: 122 דקות
שנת יציאה:
2018
שחקנים:
פיטר בוגדנוביץ, סוזן סטראסבורג, רוברט אקראיים, ג'ון יוסטון
בימוי:
אורסון ולס