כשנודע לקית' הרינג שהוא חלה באיידס, הוא החליט "להבעיר את הנר משני קצותיו", וליצור עד שיכבה הפתיל. עוד קודם לכן, הרינג יצר וחי בקצב מסחרר ובתשוקה בוערת – שהפכו אותו מיד עם הגיעו לניו יורק לאחד השמות המוכרים והנחשקים בעולם האמנות של העיר, וזמן קצר לאחר מכן – בעולם.
כאמן פוליטי בנשמתו, הרינג השתמש בשפה הוויזואלית הפוֹפית הצבעונית המיוחדת שיצר, כדי למחות – בגלריות, אבל גם (ובעיקר) ברחובות ובתחנות התחתית – נגד גזענות, אי שוויון וניצול, ולהשמיע את קולם של מיעוטים ובהם השחורים וההומואים.